הגיגים של אזרח פשוט
א. במדינת ישראל כדאי להיות ערבי.
1. זה עשרות שנים שאני כותב ומתריע שלערבים במדינת ישראל יש רק זכויות ואין להם חובות כלל. ערבי במדינת ישראל אינו חייב בשירות צבאי , הוא אינו חייב בשירות מילואים , הוא אינו חייב בשרות לאומי לתועלת החברה . בפועל הוא אינו משלם ארנונה ואינו משלם מיסי בניה. הוא רוכש קרקעות במכרזים של רשות מקרקעי ישראל בעשירית מחיר לעומת שכנו היהודי.
2. בראש השנה ליד שולחן החג סיפרה לי ביתי הצעירה שהינה עובדת בכירה במשרד האוצר שבכל מכרז למשרה ממשלתית יש עדיפות לערבים. למשל אם יש שני מועמדים לאותה משרה המועמד היהודי ששירת בסיירת מטכ"ל, חתם לאחרונה 500 ימי מילואים, סיכן נפשו בקרבות מרים ומציג את מועמדותו למשרה ממשלתית. עומד מולו מועמד ערבי לאותה משרה אותו ערבי שלא שירת מעולם את המדינה בצורה כלשהי, ואם לשני המועמדים יש אותם נתונים מבחינת ההשכלה, על ועדת המכרזים לקבל את המועמד הערבי. וזאת על פי חוק.
ידעתי על העדפה "מתקנת" לערבים בלימודי הרפואה, בלימודי הרוקחות ובשאר הפקולטות באקדמיה. לא ידעתי שיש גם העדפה "מתקנת" בשירות הממשלתי.
3. רבותי היקרים העם היהודי יצא מדעתו, אני לא בטוח שאנחנו עם נבל אבל אני בטוח שאנחנו עם לא חכם.
4. יסודה של אפליה מתקנת בשירות הציבורי נוסדה בשנת 2006 , כאשר שבועיים לפני הבחירות החליטה הממשלה בראשותו של "ידידנו" אהוד אולמרט על העדפה מתקנת וקליטת ערבים במשרדי הממשלה ובשירות הציבורי. ומאז זה 20 שנה לא מצאו לנכון ממשלות המחנה הלאומי לבטל העדפה מתקנת זו.
5. לדעתי אכן חייבת להיות העדפה מתקנת בשירות הציבורי לטובת אותם לוחמים שמחרפים את נפשם, מסכנים חייהם כדי להגן על המדינה הזאת. הפיצו מכתבי זה לכל מקום , אולי מישהו שם למעלה יתעורר .
ב. אני לא שונא ערבים.
אני שונא את מי שרוצה לרצוח את נכדי.
1. בערב ראש השנה התפרסמה בתקשורת ידיעה כי מורה ערביה בבית ספר יהודי, שאלה את תלמידיה בכיתה ד: מי מכם שונא ערבי? מספר ילדים בכיתה הרימו ידיים. המורה הזמינה את אחד התלמידים להסביר מדוע הוא שונא ערבים. הילד כילד התקשה להסביר. אני איני שונא ערבים. כפי שאיני שונא שום יצור אנושי שנברא בצלם אלוהים ואשר חי על פני כדור הארץ.
2. לא לאהוב אנשים שרוצים לרצוח את נכדיך זו תכונה אנושית וטבעית. ההיפך הוא הנכון. מי שאינו שונא רוצחי ילדים חייב טיפול פסיכיאטרי. מה לעשות 90% מהמוסלמים בעולם רוצים להשמיד את המדינה היהודית היחידה בעולם.
3. ערביי ישראל מצביעים בקלפי למפלגות שלא גינו את טבח שמחת תורה ושלא זעקו מול גלי האונס של בנותינו וחניקת ילדינו. מי ששם בקלפי פתק של מפלגות כאלה שמזדהות עם רצח ילדים, אונס נשים, ושריפת משפחות.
ג. חגי לובר - שגידל באהבה את אותו הילד עד שנפל בקרב.
שִׂיחַת הָאַזְהָרָה
והאזהרה האמיתית, זו שלא הקשיבו לה,
הייתה של ילד קטן בגוש קטיף הַחרֵבה
שאמר בקול ילדותי מתוק לחיילים:
"בבקשה, אל תתנו את גני טל למחבלים".
והממשלה בטיפשותה לא שעתה לאזהרה,
ופינתה והחריבה והובילה להקמת מדינת טרור איומה.
וצריך גם לומר בלי לגמגם ובלי היסוסים,
שגם ראש הממשלה שמכהן הכי הרבה שנים,
אטם את אזניו מלהקשיב לדברי הילד הקטן
והמשיך את מדיניות הכניעה, ההכלה ותשלום המזומן.
וכל כך כואב שאת המחיר שילם הילד ההוא
ושמונה עשרה שנה עברו,
וקילומטר מהמקום בו נאמרה האזהרה,
הוא נהרג כחייל גיבור במלחמה.
אז הפסיקו להתמקד באיזו שיחה שהייתה או לא הייתה,
אלפי נורות אזהרה מהבהבות היו שם כבר מההתחלה.
והיה ברור לכל בר דעת ואפילו לילד בגן חובה,
שלא נותנים מדינה למחבלים, רוצחים שטופי שנאה.
ואי ההקשבה הפושעת לאזהרה,
הפכה את כולנו למשפחה שכולה.
והתפכחנו.
והתעוררנו.
ונשבענו -
לעולם לא עוד.
חגי לובר - שגידל באהבה את אותו ילד קטן,
עד שנפל.
ד. רס"ן בניה ריין הי"ד (פורסם ב-05/09/23).
לילך גל:
עוד יום, עוד טיול על האופנוע, אבל זה היה יום שאני לא אשכח.
עצרנו כמו בהרבה טיולים לצפון להפסקה במצפה בנייה. התיישבתי למול הנוף הפסטורלי, עוצר הנשימה, לידי ישבו זוג מבוגרים (יחסית), דתיים, בשקט והתכנסות ומשהו מהם הקרין טוב ואור וחוזק. בלי לחשוב יותר מידיי שאלתי אותם מאיפה הם, הם ענו לי מקרני שומרון. אמרתי מייד "בנייה היה מקרני שומרון" והם ענו לי "אנחנו ההורים שלו".
מרגע זה התחילה שיחה מצמררת, שעה שעברה כמו דקות בודדות, צמרמורת לשמוע על האדם הענק והצנוע שהיה בנייה, על האיש הערכי שגדל להיות, על רוח ההתנדבות והלחימה, על הנתינה שהייתה נר לרגליו, על אומץ הלב והדבקות במטרה. שעה שעמדתי לצידם, גמענו את מילותיהם, ביקשנו לשמוע עוד, להכיר, להבין... הדברים היו חזקים, נוקבים, מלאי טוב ויחד עם זאת ואולי למרות זאת הבטן התכווצה והדמעות זלגו.
ההורים שלו חגית ושמעון איזה אנשים מופלאים. ברור מהיכן קיבל את החינוך והחוזק והחוכמה והערכים.
דיברנו על האחדות בתקופה כל כך מפולגת כמו שאנחנו חווים, על הקרבה והשיחה הנעימה שחלקנו. מתנחלת "מהשטחים" (היא לא מסכימה לי לומר את זה, אז שמתי גרשיים) ואני קיבוצניקית, פריבילגית, שמאלנית. איך הכל מתגמד וכולנו עם אחד.
חגית חייכה וסיפרה שזה בדיוק מה שבנייה חווה. בטנק היו יחד באחווה ובאחדות גורל בנייה בנה, מתנחל דתי. אדם גורן קיבוצניק מהשמו"צ, שכן, ממעברות. אלכס בונימוביץ, עולה חדש מברית המועצות. ואורי גרוסמן בנו של הסופר דויד גרוסמן. סיפורה של מדינת ישראל כולה בטנק אחד. 4 גברים שהצילו המונים, שפעלו בגבורה שמייצגים את כל קצוות האוכלוסיה במטרה אחת כתף לכתף בגורל אכזר אחד.
לבסוף ביקשתי מחגית אישור לחבק אותה. התחבקנו ובכיתי על כתפיה. האישה הענקית הזאת, עם החור הבלתי נתפס בחלל הלב עומדת ונותנת כוחות לכל מי שסביבה.
השראה ענקית.
יום שאני לא אשכח.
תודה לכם חגית ושמעון.
תודה לך בנייה ז"ל.
בכבוד רב
חיים יואבי רבינוביץ
אזרח פשוט
תגובות
הוסף רשומת תגובה