הציונות הדתית משלמת בדם מיטב בניה
א.
הציונות הדתית משלמת בדם מיטב בניה
1.
הציונות הדתית, דהיינו חובשי הכיפות הסרוגות, הינם רק 12% מאוכלוסיית המדינה. בין
החיילים שנפלו בקרבות במלחמת "חרבות ברזל", חלקם מגיע לכ 40% מהנופלים
בקרב.
2.
מתיישבי יהודה ושומרון הינם רק כ 3% מאוכלוסיית המדינה (בניכוי היישובים החרדים).
חלקם
של "המתנחלים" בין החיילים שנפלו בקרב עולה על 30%.
3.
אני זוכר שבמבצע קדש בשנת 1956 אחוז הקיבוצניקים שנפלו בקרב הגיע לכ 25%.
דובר
אז בכנסת והתפרסם בתקשורת, שהתנועה הקיבוצית שמשקלה באוכלוסיה היה רק 4%,
"תרמה" 25% מהנופלים במבצע זה.
התנועה
הקיבוצית היתה אז "האליטה המשרתת". היא הוחלפה ע"י הציונות הדתית,
ובעיקר תושבי היישובים ביהודה ושומרון.
4.
גם במוצאי שבת האחרון, עם צאת השבת, פתחתי את כלי התקשורת האלקטרוניים, ושוב
מהלומה:
דובר
צה"ל מודיע על 5 לוחמים שנפלו בקרב, ובהם שניים מטובי הבנים של עם ישראל -
יוסי הרשקוביץ הי"ד ומשה לייטר הי"ד. כמו כן, שמענו על שלושה לוחמים
שנפצעו קשה ואנוש, ביניהם אלישע מידן - בנו של הרב יעקב מידן, ראש ישיבת הר עציון.
5.
רס"ן משה ידידיה לייטר הי"ד
א.
נולד בחברון, גדל באפרת אשר בגוש עציון ולמד במכינה הקדם צבאית ב "עלי",
אשר בגב ההר.
ב.
משה שירת כקצין הסיירת המובחרת שלדג, במשך 18 שנה, ומידי שנה יצא למילואים בין 80
ל 100 יום.
לאחרונה
עבר קורס מפקדי גדודים.
ג.
משה למד במקביל רפואה באוניברסיטת אריאל, סיים את 6 שנות הלימוד, ועמד להתחיל את
הסטאז' בבית החולים.
סטודנטים
לרפואה מוצאים מהיחידות הקרביות לאחר 3 שנות לימוד, ומועברים לשרת בחיל הרפואה.
משה
לייטר סירב לעזוב את הסיירת, והמשיך לצאת ל 100 ימי מילואים בשנה במקביל ללימודי
הרפואה.
ד.
המיליארדר נועם לניר הוא בנו של סא"ל אבי לניר הי"ד, שנרצח בשבי הסורי
במלחמת יום הכיפורים, ולא גילה את סודות צה"ל. נועם לניר מימן מכספו הפרטי את
ההפגנות בקפלן. הוא אדם שרחוק מהשקפותיו הפוליטיות של משה לייטר, והוא כותב על משה
כדלקמן:
משה לייטר מבחינתי הוא אלוף העולם למרות
שהיה רק רס"ן במילואים. משה אב לשישה, בעל, אח, גיס וחבר נפש. לפני שנה וחצי
גלשנו יחד. לפני שלושה שבועות הגעתי לשיחה עם הפלוגה שלו, צילמתי תמונה אחרונה
שלנו יחד. לרגע חלפה בראשי המחשבה הרעה, אבל מיד גירשתי אותה. הרי זה לא יכול
לקרות!
משה היה מפקד פלוגה בשלדג, למד רפואה, סיים מבחן
אחרון לפני שלושה חודשים והתחיל סטאז'. משה אהב את החיים, את המדינה ומעל הכל את
ציפי רעייתו וששת ילדיו, שהצעיר ביניהם נולד רק לפני ארבעה חודשים.
משה לייטר הכל יכול, סיים אמש את חייו בעזה, הגן
על המולדת ואנשיה שהוא כל כך אהב.
אתגעגע אליך אח יקר, אתגעגע מאוד.
ה.
משה לייטר הוא בנו של דוקטור יחיאל לייטר, שהיה ראש לשכתו של ביבי נתניהו כשר
אוצר.
למשפחת
לייטר שמונה ילדים, כאשר כיום מגוייסים לחזית שבעה בנים וחתנים. האדם הוא תבנית
נוף מולדתו.
6.
רס"מ יוסי הרשקוביץ הי"ד
א.
יוסי הי"ד היה תושב היישוב "גבעות" אשר בגוש עציון, אב לחמישה
ילדים.
ב.
יוסי למד בישיבת "חורב" ובישיבת ההסדר "מעלה אדומים".
ג.
יוסי היה מחנך ומנהל נערץ של בית הספר התיכון "אורט".
ד.
יוסי ניגן בכינור, והיה בו שילוב יוצא דופן של עדינות נפש, צניעות, חסד, בינה,
ותבונה, יחד עם ביטחון ועוצמת נפש נדירה.
ה.
בלוויה של יוסי הקריא האב השכול את המכתב האחרון שיוסי שלח לו:
"אני זוכה לקחת חלק בשמירה על עם ה'
המושפל, שכעת יכול להתחיל להרים את הראש אל מול כמות ההרס והחורבן. מהלכים על
הריסות העיר עזה, אנחנו מאתרים ומשמידים את האוייב. אני מרגיש שהתפילות שלכם
לשלומי, מסייעות לי המון והזכויות שלכם מגינות עליי. המשיכו להתפלל בכל הכוח כי
ניסים גדולים קורים כאן.
חינכתם אותי לתת ולא לקחת. ברוך ה', אני זוכה לקחת
חלק ולהיות חלק מעם מדהים ומאנשים מדהימים שנותנים את כל הנשמה.
כמה לשון הרע נאמר על העם הזה בשנה האחרונה, וכמה
הכל היה שקר וכזב. אני שמח שחינכתם אותי כך וסללתם לי את הדרך בה השאלה היא, לא מה
מגיע לי, אלא איך אני יכול בכל רגע ורגע לתת הכל למען העם והמדינה".
זה
היה מכתבו האחרון של יוסי הרשקוביץ לאביו.
ואביו
מוסיף למכתב זה כדלקמן:
"יוסי, לזה חינכנו
אותך, ובדרך זו נדאג שהילדים שלך יתחנכו.
כי זה עמנו, כי זו מולדתנו ולא יהיו עוד
ממדי"ם בעוטף ישראל.
בן יקר ואהוב, היהלום שבכתר, השארת את
הכתר והיהלום נלקח.
לך לשלום ותנוח בשלום
על משכבך".
ו.
ההלוויה של יוסי נערכה בשירה אדירה כיאה לאופיו כמנגן בכינור, והשיא של ההלוייה
היה כאשר האלמנה וחמש ילדיו כרעו לצד הארון ושרו:
ה'
שִׁמְעָה תְפִלָּתִי
וְשַׁוְעָתִי
אֵלֶיךָ תָבוֹא:
אַל
תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי
בְּיוֹם
צַר לִי
ז.
אורי, גיסו של יוסי, משרת גם הוא באותה יחידה נבחרת, סיפר ליד הקבר: "השכבתי
אותך על אלונקה ליד אלישע מידן "אחיך התאום", הלב שלי ראה את נשימותיך
האחרונות, ושמעתי את הרופא אומר איתך "שמע ישראל".
7.
זהו משולש של שלושה לוחמים בגוש עציון:
רב
סרן משה לייטר, שגדל באפרת שבגוש עציון.
רס"מ
יוסי הרשקוביץ, שגר ב"גבעות" שבגוש עציון.
משה
לייטר ויוסי הרשקוביץ קבורים זה לצד זה בהר הרצל.
והשלישי
הוא אלישע, בן הרב יעקב מידן, תושב "אלון שבות" אשר בגוש עציון. שנפצע
אנושות, וברוך השם מצבו השתפר מעט והוא כעת מוגדר כפצוע קשה.
כולנו
נישא תפילה להחלמתו של אלישע בן רות.
ב.
מדוע אנחנו פוחדים והערבים שאננים??
1.
זה קרוב לשבעים שנה שאני מקיים באדיקות ובהתמדה את המצווה:
"קום
והתהלך בארץ". אני מסייר בארץ ישראל לאורכה ולרוחבה, מהחרמון עד ים סוף,
מהים עד הנהר, ולא מצאתי בכל רחבי ארץ ישראל:
א.
יישוב ערבי אחד שמוקף גדר.
ב.
יישוב ערבי אחד עם מחסום צהוב בכניסה.
ג.
יישוב ערבי אחד עם כיתת כוננות.
2.
זה כל ההבדל על רגל אחת בין היהודים לבין הערבים. אני לא מבין מדוע הם אינם
פוחדים מאיתנו, ואנחנו כל כך פוחדים מהם?
אנחנו
ממגנים את עצמנו לדעת, ואחר כך אנחנו שרים "להיות עם
חופשי בארצנו", ואילו הערבים מסתובבים בארץ בביטחון ללא חשש.
אישה
ערביה יכולה להסתובב בתל אביב או בחיפה בלי שום פחד, ואפילו בחצות הלילה,
ואילו אנחנו מסתובבים בירושלים בחצות היום בחשש ובפחד.
ג.
צוואתו של עדי ליאון הי"ד
1.
עדי היה תושב "מתנחל" בישוב ניל"י, אשר בשומרון.
עדי
היה לוחם בגדוד צבר של גבעתי. למרות שנפצע, הוא התעקש להיות לוחם מהשורה.
עדי
היה בן 21 כאשר נפל בקרב ברצועת עזה.
אם
יש את נפשכם לדעת איך נראה גיבור ישראל אמיתי קראו את מכתבו של עדי לפני
היציאה לקרב.
2.
הצוואה שהשאיר לוחם גבעתי רס"ר עדי ליאון הי"ד:
אני יוצא למלחמה הזאת,
בידיעה שאני לא בטוח חוזר,
אבל אני מאמין בלב שלם במה שאני עושה.
אין לנו ארץ אחרת, ועכשיו תורי להגן
עליה, ולנקום את נקמתם של כל
האזרחים, החיילים, התינוקות וכל הנשים,
שהיו פשוט חסרי אונים מול
התופת של החמאס.
זה החינוך שנתנו לי הוריי.
בזה אני מאמין.
מקווה שתזכרו אותי.
חתום
עדי (עם ציור של מגן דוד וציור של לב)
3.
עדי, אנחנו נזכור אותך.
4.
מי שרוצה לראות את המכתב בכתב ידו של עדי הי"ד, היכנסו לפייסבוק שלי
ותזילו דמעה.
ד. נחמתו
של פרופ' ישראל אומן
בימים
האלו ששמועה רודפת שמועה וליבנו כואב על חיילינו, לא יכולתי שלא להיזכר בסיפור
הבא:
הגאון
הגדול הרב יצחק זאב גוסטמן זצ"ל, אחרון גאוני וילנא, שהיה בבית דינו של הגאון
רבי חיים עוזר גרודזינסקי, עבר את אימי השואה ושכל שם את בנו יחידו. לאחר עלותו
ארצה הקים את ישיבת 'נצח ישראל' בירושלים. בין המקורבים לרב גוסטמן היו פרופ'
ישראל אוּמן (חתן פרס נובל) ובנו שלמה אומן הי"ד.
שלמה
נהרג במלחמת שלום הגליל. לאחר שנודעה השמועה על נפילתו של שלמה, בא ד"ר
פיינגולד לקחת את הרב גוסטמן להלוויה. בחזרתם מההלוויה, כשהתקרבו לרחביה, פנה הרב
גוסטמן ואמר 'ד"ר פיינגולד: 'אולי נעלה לפרופ' אומן להגיד דבר'... עלתה
המשלחת לבית אומן. פתח הרב גוטסמן ואמר: 'הבן שלי מאירקה נלקח מידיי ונזרק על
משאית בקינדר-אקציון'. ואז הזדקף הרב ופשט את ידיו לצדדים ואמר: 'עכשיו אגיד לכם
מה שקורה בעולם האמת. מאירקה שלי אומר לשלמה: אני נהרגתי ע"י גויים ואתה
נהרגת ע"י גויים. אבל אתה שלוימלה זכית. אני לא זכיתי! אני לא זכיתי לזרוק את
עצמי מנגד להילחם כדי להציל את כלל ישראל. אתה זכית!'.
קם
פרופ' אומן מהארץ וחיבק את הרב גוסטמן ואמר: 'ניחמתני, ניחמתני'.
חיים יואבי רבינוביץ'
תגובות
הוסף רשומת תגובה