מדוע האיראנים בטוחים שהם מנצחים

מדוע האיראנים בטוחים שהם מנצחים ד'ר תמר עילם גינדין, מומחית לאיראן, מסבירה במאמר מרתק שכתבה בכתב העת לענייני מודיעין – מבטמלמ - את הסיבות לגאווה האיראנית ולתחושה שהם מנצחים. המאמר נכון לדצמ' 25' ולדעתנו נכון גם להיום. התחושה האיראנית היא שהמערב עוד ישוב לכרוע ברך בפני איראן וכי עד כה המלחמה מבחינתם הייתה ניצחון סוחף. הם מסתמכים על ההיסטוריה האיראנית הקדומה. במלחמת 12 הימים הוצבו שלטי חוצות בערי איראן, בהם נתניהו כורע ברך בפני המלך שאפור. המלך שאפור, שמלך באיראן במאה השלישית לספירה, מוצג כרוכב על סוס אציל ולפניו כורע ברך קיסר רומא העתיקה, ולריאנוס, שניסה לתקוף את איראן, הובס, נפל בשבי ומת בכלא. המסר ברור: זה מה שקורה למי שמעז לתקוף את איראן. מאז נפילת אסד הסורי, ובמיוחד אחרי מלחמת 12 הימים, המשטר חושש ממחאות עממיות. לכן הוא נקט במעצרים והוצאות להורג המוניות ומאידך- ניסיונות לרצות את העם כדי שלא יצאו לרחובות, במיוחד ע'י הצגת המשטר כממשיך את ההיסטוריה האיראנית ופחות כערבי. לכן, המשטר גם רופף את איסור עטיית החיג'אב - כיסוי הראש. חשוב לציין שהמשטר רואה ניצחון בעצם שרידותו וכן בפיצול גורמי האופוזציה למשטר ואיחוד התושבים סביב הדגל האיראני כנגד ישראל, שהפכה מאיום רטורי לאיום ממשי - פולש התוקף את אדמת איראן. סיבות נוספות לכך שהעם לא יצא להפגנות ברחובות הן משום שהתושבים מיהרו לברוח מטהרן המותקפת, חסימת האינטרנט הפנימי וקווי הטלפון כדי למנוע תיאום וכן שהמלחמה לא הייתה מתואמת עם יורש העצר האיראני השוהה בארה'ב, הוכחה לכך שגם בישראל לא מעריכים אותו. לסיכום, המחברת לא רואה בשלב זה סימנים לשינוי של ממש במשטר אלא אם ניאחז בתקווה שהשלטון זקן מאד, שאין דור המשך צעיר משמעותי ושאף מערכת שלטון לא נשארה לנצח. מעניין, שהמשטר מחליט להעדיף הצטיידות בנשק הגנתי והתקפי לסיבוב הבא שבוא יבוא על פני טיפול בבעיות התשתית החריפות בתחום משברי המים, האנרגיה ויוקר המחיה.