ביהמ"ש להפניקס: יש שודדים עם אקדח ויש שודדים עם עט נובע

ביהמ"ש להפניקס: יש שודדים עם אקדח ויש שודדים עם עט נובע בתום יום עבודתו במוסך המשפחתי, יצא אלי ברכבו לביתו. בדרכו עבר בשביל עפר ופגע בהיסח הדעת בעגלה שעמדה בצד הדרך. מזירת התאונה המשיך אלי ישירות למוסך ההסדר של מבטחת רכבו, חברת הפניקס. מנהלי המוסך דיווחו לחברת הביטוח על התאונה. זו שלחה חוקר ושמאי. אלי שיתף אתם פעולה והיה משוכנע כי חברת הביטוח תאשר את התיקון, הרי מדובר בתביעת נזק רכוש ("פח") שגרתית. אלא שכעבור כשבועיים נדחתה תביעתו. "חקירתנו העלתה חשד למסירת פרטים כוזבים והעלמת מידע מהותי במתכוון ובמזיד". כך בלי כל היסוס, הטילו מסלקי התביעות אות קלון על מצחו של מבוטחם. בלית ברירה פנה אלי לבית משפט השלום באשקלון. השופט עידו כפכפי שמע ברוב קשב את עדותו של אלי והתרשם כי מדובר בעדות פשוטה, נטולת התחכמויות ובעיקר מהימנה. אכן, הודה, המבוטח אינו איש של מילים ואינו מרבה בפרטים, אך אין בכך כדי ללמד על חוסר כנות. להפך. גרסתו הבסיסית, לפיה סטה מעט ופגע בעגלה בדרך עפר, הייתה עקבית והתיישבה היטב עם אופי הנזק ברכב ועם הממצאים בזירת התאונה. גם החקירה הנגדית של המבוטח, הארוכה יתר על המידה, הדגיש השופט, לא העלתה ולו ממצא אחד שיש בו כדי לסתור את גרסתו הפשוטה והעקבית. נציגי הפניקס המשיכו להתעקש. הם טענו שתביעתו של אלי מבוססת על עדותו שלו בלבד, ללא כל סיוע מראיות חיצוניות. השופט כפכפי הזכיר להפניקס מושכלות יסוד בתחום הביטוח. הדרישה של חברת הביטוח לראיות חיצוניות אינה אלא ניסיון להציב רף שאינו קיים בדין. פוליסות הביטוח מכסות גם תאונות עצמיות, בהן אין עדים. לכן אין ולא יכולה להיות מניעה להסתמך על עדות יחידה של המבוטח. השופט כפכפי האזין לכל שיחת החקירה והשווה אותה לרישומים בדוח החוקר. או אז נחשפה תמונה מטרידה ביותר. הדוח התגלה כמסמך מגמתי: חלקים הנוחים להפניקס הובלטו, בעוד שפרטים המזכים את המבוטח הושמטו כלא היו. "לא ניתן להשתחרר מהתחושה כי מטרת החקירה לא הייתה חקר האמת, אלא הכשלת המבוטח בלשונו, מציאת סתירות בכוח, והטלת חשד בכשרים", קבע השופט. "במהלך השיחה", הוסיף השופט, "נשמע החוקר, ככל הנראה בכוונת מכוון, עובר מנושא לנושא ומכניס מילים לפיו של המבוטח, שאינו מרוכז ומאשר דבריו בלי משים". ברגע נדיר של כנות, כאשר נשאל בבית המשפט מדוע הוא נאחז באי-דיוקים שוליים, הודה החוקר: "אז על מה אני אתפוס?" תשובה זו חשפה יותר מכל את הגישה שעמדה בבסיס החקירה. טיבה של החקירה, אופייה, הדוחות המגמתיים והניסיון לתפוס מבוטחים על זוטות, הזכירו לשופט כפכפי חקירה בתיק אחר בו דן. השופט הבין כי לא מדובר במעידה חד פעמית, אלא בהתנהלות שיטתית, חלק מדפוס פעולה רחב יותר. השופט עקץ את הפניקס בלשון ציורית במיוחד, כאשר ציין כי התנהלותה מזכירה שורה מפורסמת משיר עם אמריקאי של זמר הפולק וודי גאת'רי: "יש אנשים שישדדו אותך עם אקדח, ויש שישדדו אותך עם עט נובע". בהיעדר כל ראיה למרמה, הוסיף השופט, בחרה הפניקס להתנער מהמבוטח ששם מבטחו בה והסתבר כי מדובר ב"משענת קנה רצוץ". מניסיוני אוסיף, כי התנהלות עבריינית זו מתגלה לעיתים תכופות מידי בבתי המשפט. באחד ממשפטי הביטוח אפילו עורכת דין המייצגת חברות ביטוח הודתה שהיא מסרבת להיפגש עם חוקרי ביטוח מאחר שהם מסלפים את העובדות ומוציאים את הטפל מהעיקר. במקרה אחר נחשף חוקר שנקט בגישה פסולה במיוחד, כאשר חיזר רומנטית אחר מבוטחת בניסיון לדלות ממנה מידע שישמש נגדה במשפט. מקרים אלה מצטרפים לשורה של פסקי דין המלמדים כי מדובר בשיטה. בסופו של יום, התקבלה תביעתו של אלי והשופט עידו כפכפי אף הטיל על הפניקס את הסנקציה של הריבית המיוחדת הקבועה בחוק חוזה הביטוח. אולם למרות הביקורת הנוקבת, הוא הטיל עליה רק מחצית מהסנקציה הקבועה בחוק: פי 10 מהריבית הצמודה החוקית. אי-ניצול הרף המקסימלי של הריבית המיוחדת (פי 20) עלול להתפרש אצל חברות הביטוח כסיכון כלכלי מחושב וכדאי. בסוף פסק דינו הוסיף השופט כפכפי: "מדובר בהתנהלות חמורה, של חוקר מטעם חברת הביטוח, אשר במקום לברר את העובדות שם לו למטרה לייצר גרסה של המבוטח במטרה לאתר סתירות. אם הדברים לא נעשו על דעת חברת הביטוח, ראוי כי תשקול אם לשכור שירותיו של משרד חקירות מעין זה". השופט עידו כפכפי הוא שופט מקצועי, הבקיא בדיני ביטוח ורגיש לפער הכוחות העצום שבין חברת הביטוח למבוטח הפשוט. אולם בהקשר זה, ייתכן ולא זיהה את המקור לבעיה. ברובם המוחלט של המקרים לא החוקר מכשיל את חברת הביטוח אלא ההיפך. חברת הביטוח, כדי להתחמק מתשלום, מפרנסת רק חוקרים שמוכנים לרשום כל דבר בדוח שלהם. "לָאו עַכְבָּרָא גַנָּב, אֶלָּא חוּרָא גַנָּב", אמרו חכמי התלמוד. לא העכבר גנב אלא החור. כלומר האשמה העיקרית לא מוטלת על המבצע הישיר של העבירה, אלא על מי שמאפשר את ביצועה. בכל מקרה, מאחר וקשה להאמין כי המחוקק או בתי המשפט ירימו את רף הענישה למקסימום המרתיע, על המבוטח לזכור: חוקר הביטוח אינו ידידך. התפקיד שמייעדות לו חברות הביטוח אינו חקר האמת. י"א ניסן התשפ"ו 29.03.2026