כמה נכון!

בין טהרן לאולפן, ובין ההיסטוריה בשמים לקיטורים ברדיו למה כשהטייסים שלנו פוגעים באיראן, רבים כל כך מתקשים לזהות את גודל השעה ומושכים אותנו למטה? קלמן ליבסקינד • • כאילו היו מחסלים בבת אחת את ראש הממשלה, הנשיא, שר הביטחון והרמטכ"ל. הלוויות מחוסלים בטהרן, השבוע | : AFP לקח לי זמן להירגע מהמפגש המפעים עם קבוצת הטכנאים של טייסת אף־35 בבסיס נבטים בתחילת השבוע. לא על קשיי העבודה שלהם היה חשוב להם לדבר, רק על השליחות. חבורה מסורה של ישראלים, בקבע ובמילואים, שכל טיפול שהם מעניקים למכונת המלחמה המעופפת, זו שיוצאת להפציץ באיראן, מביא אותם לחוש חלק ממשק כנפי ההיסטוריה. שעה קלה לאחר מכן - כשנכנסנו לרכב, הדלקנו את הרדיו והפלגנו צפונה - נחבטנו בחזרה אל עולם אחר. מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. מגובה השמים אל מי האפסיים. בין גדרות הבסיס - מפיו של מי שממריא לאיראן ומפיו של מי שמאפשר לו לעשות את זה - שמענו על שיתוף הפעולה עם האמריקנים, על המודיעין המדויק ועל ההישגים הבלתי נתפסים. ברדיו, ביקום המקביל, לא הצלחנו להימלט מזמזומם הטורדני של רעשי הרקע. "למה" ו"כמה", ו"עד מתי" ו"לאן הולכים", ו"מה האסטרטגיה" ו"האם לא הגענו מוקדם מדי לשלב הדשדוש". עיתונות, תפקידה לשאול שאלות, אבל אלה לא שאלות. זה ניסיון מתמיד למשוך אותנו למטה. הרב חיים דרוקמן זצ"ל הסביר לפני שנים מה כוונת הפסוק מספר תהילים "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים". "עומד מורה בכיתה ונותן שיעור, והוא רואה לנגד עיניו תלמיד יושב וחולם. התלמיד הזה לא ישן. עיניו פקוחות, אבל בכל זאת הוא חולם. אם תשאל אותו אחרי השיעור מה היה, הוא לא ידע. הוא ישב בכיתה, אבל הוא היה מנותק מהשיעור. לפעמים אנחנו כמו אותו תלמיד", המשיך הרב, "לא שמים לב לגודל האירוע, ולמציאות האדירה שזכינו לה. במקום לחוש את ההתרחשויות, אנחנו 'מתבשלים במיץ של עצמנו', ולא שמים לב למהלך העצום שעובר עלינו". או במילותיו של המשורר יהודה עמיחי: "מֵרָחוֹק כָּל דָּבָר נִרְאֶה נֵס / אֲבָל מִקָּרוֹב גַּם נֵס לֹא נִרְאֶה כָּךְ. / אֲפִילּוּ מִי שֶׁעָבַר בְּיָם סוּף בִּבְקִיעַת הַיָּם / רָאָה רַק אֶת הַגַּב הַמֵּזִּיעַ / שֶׁל הַהוֹלֵךְ לְפָנָיו / וְאֶת נוֹעַ יְרֵכָיו הַגְּדוֹלוֹת".