מענייני היום מאת אזרח פשוט

 

הארכיאולוגיה מגלה את מה שההיסטוריה מסתירה 1. בשבוע שעבר פירסמנו מאמר על גילויים ארכיאולוגיים תחת הכותרת "הארכיאולוגיה מגלה את האמת".  2. ידידי הפרופ' יואל אליצור העיר את תשומת לבי כי ברשימה זאת בולט בחסרונו הגילוי של הד"ר אילת מזר ז"ל שמצאה בעיר דוד את טביעות החותם של המלך חזקיהו ושל ישעיהו הנביא. 3. בשנת 2009 התגלה בחפירות העופל בעיר דוד מצבור של "בולות" ביניהן שתי בולות שהתפרסמו במיוחד בשל הקשר לשתי דמויות מקראיות ידועות וחשובות: המלך חזקיהו והנביא ישעיהו. 4. הבולה הראשונה כתוב בה: "חזקיהו בן אחז מלך יהדה". בולה זו שימשה לחתימת מכתב שנכתב על פפירוס הנושאת על גביה גם סימלי שלטון. 5. הבולה השנייה ברורה פחות ועליה כתוב "לישעיהו ה נבי", לאור הקירבה בין ישעיהו הנביא לחזקיהו המלך משערים הארכיאולוגים כי היא אכן טביעת החותם של ישעיהו. 6. מילים אלו הן מכה לא פשוטה לכל מכחישי התנ"ך או לממעטים בערכו.               הארכיאולוגיה מאששת את סיפור התנ"ך  לכבוד יום העברית, קפיצה קטנה לאחד הממצאים הכי מרגשים בעיר דוד - הבּוּלוֹת.  מה הן בעצם בולות?  טביעות חותם זעירות מחימר, שנצמדו למסמכים רשמיים לפני אלפי שנים.  מעין “חתימה” קדומה - בלי מייל, בלי PDF, אבל - עם עברית!  51 טביעות חותם שהתגלו בעיר דוד כללו לראשונה ממצא יוצא דופן - שם עברי מוכר מהתנ"ך שנמצא בחפירה בעיר דוד:  “גמריהו בן שפן”, המוזכר בספר ירמיהו כסופר המלך יהויקים בסוף ימי הבית הראשון (ירמיהו ל"ו, י).  הממצא המרגש הזה הוביל את החוקרים לזהות את המבנים שנחשפו במקום כחלק מקריית השלטון של ירושלים בשלהי ימי הבית הראשון  - מקום שבו נכתבו, נחתמו ונשמרו מסמכים רשמיים בעברית קדומה.  ובהמשך החפירות בעיר דוד התגלו בולות נוספות, עם שמות עבריים מוכרים נוספים כמו:  “יהוכל בן שלמיהו” ו-“גדליהו בן פשחור”, שרים בממלכת יהודה המוזכרים אף הם בספר ירמיהו.  ביום שבו חוגגים את השפה העברית, מרגש לזכור שהיא לא רק שפה חיה ומדוברת אלא גם שפה שנחתמה כאן, בירושלים, על חימר, לפני אלפי שנים.           גבורתו של אלחנן קלמנזון הי"ד  הוא לא חיכה לפקודה. הוא היה הפקודה.  בבוקר השבעה באוקטובר, כשכולם עוד ניסו להבין את גודל האסון, אלחנן קלמנזון ז"ל מעתניאל לא התבלבל לרגע. הוא לא חיכה לצו 8. הוא לא חיכה שמישהו יגיד לו מה לעשות. הוא פשוט התקשר לאחיו מנחם ולאחיין איתיאל, והם ירדו דרומה. לתוך התופת של קיבוץ בארי.  שם, הם השיגו ג'יפ ממוגן, ובמשך 14 שעות וחצי, "צוות אלחנן" עשה את הבלתי יאמן. הם נכנסו ויצאו מהקיבוץ הבוער. שוב ושוב. תחת אש מטורפת, בין מחבלים, כשהם לבד בשטח. הם לא היו סיירת מטכ"ל. הם היו שלושה אזרחים עם לב ענק ונשק אישי.  הם חילצו משם נשים, ילדים, קשישים. אנשים שהיו נצורים בממ"דים שעות ארוכות ואיבדו תקווה, פתאום שמעו דפיקה בדלת וראו את הפנים הטובות של אלחנן. "באנו להוציא אתכם," הוא אמר להם ברוגע.  יותר מ-100 אנשים. תקראו את המספר הזה שוב. 100 עולמות מלאים שניצלו בזכות אנשים שהחליטו לא לעמוד מנגד.  בבית האחרון, ממש לפני שהסיוט נגמר, כדור של מחבל פגע באלחנן. האיש שכל חייו אמר "הנני", נפל כשהוא מגן בגופו על עם ישראל.  אני מבקש מכם לזכור את השם הזה. אלחנן קלמנזון. סמל לאחריות. סמל לערבות הדדית. תזכורת לכולנו שגם בחושך הכי גדול, יש אנשים שהם פשוט אור.   תשתפו את הפוסט הזה, שכל המדינה תכיר את הגיבור הזה.

בכבוד רב חיים יואבי רבינוביץ אזרח פשוט