המבוטח ננזף ונענש על שלא מנע ממנורה ומהסוכן שלה להתרשל כלפיו

 

השופט איתי רגב, מבית משפט השלום בכפר סבא, קבע כי מנורה והסוכן שלה התרשלו כלפי המבוטח כאשר מכרו לו פוליסה עם חריג שמבחינת המבוטח הופך אותה לריקה מתוכן.

עם זאת, קיזז השופט למבוטח 20 אחוז מתגמולי הביטוח בנימוק שהוא "לא איתר את התקלה מבעוד מועד לאחר שלא קרא את הפוליסה".

האם ראוי להטיל על המבוטח את החובה למנוע מחברת הביטוח ומהסוכן התרשלות כלפיו?

בברכה,

חיים קליר וצוות המשרד

המבוטח ננזף ונענש על שלא מנע ממנורה ומהסוכן שלה להתרשל כלפיו

במהלך הנהיגה ברכב הסוואנה שלו, פגע יצחק ברכב שנסע לפניו. בדיוק למקרה כזה, רכש יצחק מבעוד מועד ביטוח אחריות כלפי צד שלישי בחברת הביטוח מנורה. מסלקי התביעות במנורה מצאו כי יצחק קיבל את רישיון הנהיגה המתאים לנהיגת רכב הסוואנה רק שנה לפני התאונה, בעוד שפוליסת מנורה דרשה וותק של שנתיים. לפיכך דחו את תביעתו בנימוק שלפוליסה אין ולא היה כל תוקף.

יצחק נדהם מהעובדה שמכרו לו פוליסה שלא שווה דבר. אתם שלמים עם זה, שאל את מסלקי התביעות. כן, השיבו לו, אפילו קיבלנו גיבוי לעמדה זאת ממערכת המשפט. בפרשת פיקאלי קבע בית המשפט העליון כי כאשר חברת הביטוח מוכרת לנהג צעיר פוליסה עם חריג נהג צעיר, הביטוח ריק מתוכן.

יצחק התקשה להאמין שבישראל אדם משלם עבור ביטוח ריק מתוכן ועוד באישור בית המשפט העליון. הוא הגיש תביעה נגד מנורה ונגד סוכן הביטוח שבאמצעותו רכש את הפוליסה. התביעה הובאה להכרעתו של השופט איתי רגב מבית משפט השלום בכפר סבא.

בעדותו בבית המשפט, הסביר יצחק, כי שנים רבות נהג לבטח כלי רכב מסוג סוואנה במנורה ולחדש את הביטוח מעת לעת. שנה לפני התאונה, החליף לרכב סוואנה במשקל גדול יותר שלנהיגה בו נדרש רישיון מסוג אחר. יצחק הוציא רישיון מתאים לרכב הכבד ועדכן בכך את סוכן הביטוח. הסוכן לא יידע אותו שמנורה דורשת וותק של שנתיים לביטוח הסוואנה במשקל הגדול יותר. הסוכן גם לא הסביר לו כי בתוספת של 500 שקל ניתן לבטל את חריג וותק השנתיים. מדובר בהפרש זניח, ציין. הוא לא היה חוסך אותו אילו ידע שאלמלא ביטול החריג, הפוליסה ריקה מתוכן.

תפקידו של סוכן הביטוח, קבע השופט רגב, לא מסתכם בקבלת פרטים מהמבוטח. עליו לשאול את השאלות הרלבנטיות ולאמת את הפרטים שהמבוטח מוסר לו. כך לדוגמא עליו לקבל את רישיון הנהיגה של המבוטח ולבדוק אם הוותק של המבוטח מתאים לפוליסה שהוא מוכר לו. כמו כן מוטל על הסוכן לוודא כי המבוטח ער לחריג וותק הנהיגה הספציפי בפוליסה שרכש.

מהעדויות שהובאו בפני השופט עלה כי לא כך נהג סוכן הביטוח במקרה של יצחק. פקידת הסוכן הודתה כי כלל לא שאלה את יצחק שאלות לגבי וותק הנהיגה שלו. רק בדיעבד, לאחר התאונה, התבררה "התקלה" כי הונפקה פוליסה שתנאיה לא תואמים את צרכיו של יצחק.

גם אם הסוכן התרשל, טענו נציגי מנורה, זה לא נוגע למנורה. על פי חוק חוזה הביטוח, הזכיר השופט לנציגי מנורה סוכן הביטוח הוא שליח של חברת הביטוח בכל הנוגע לכריתת חוזה הביטוח. מכאן שאם סוכן הביטוח התרשל, האחריות לרשלנות מוטלת גם על חברת הביטוח.

נציגי מנורה המשיכו להתעקש. שופטי העליון קבעו בהלכת פיקאלי, כי מבוטח צעיר שרוכש פוליסה עם חריג של נהג צעיר קונה פוליסה ריקה מתוכן. הלכת פיקאלי, השיב השופט, תקפה רק כאשר המבוטח ער לחריג של נהג צעיר. במקרה הנדון המבוטח לא היה ער לכך שרכש פוליסה עם חריג לוותק נהיגה מסוים. הפוליסה שהונפקה, עם חריג נהג צעיר, הונפקה מחמת תקלה או רשלנות אצל הסוכן ואצל מנורה.

עד כאן החלק היפה והנכון בפסק דינו של השופט איתי רגב. אלא שכאן עשה השופט תפנית. יצחק הודה ביושר כי לא בדק את תנאי הפוליסה ולא קרא את האמור בה. לכן לא היה מודע לחריג וותק הנהיגה. "אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תכנו", ציטט השופט רגב מתוך פסק הדין של בית המשפט העליון בפרשת סנדור, "לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב". מכאן הגיע השופט למסקנה כי גם יצחק נושא ב- 20 אחוז מהאשמה לתקלה שארעה אצל הסוכן וחברת הביטוח. השופט ציין כי "אין ליצחק אלא להלין על עצמו כאשר רכש פוליסה שאינה מתאימה לצרכיו ולא איתר את התקלה מבעוד מועד לאחר שלא קרא את הפוליסה".

בסופו של יום, פסק השופט כי על מנורה לשלם ליצחק 80 אחוז מתגמולי הביטוח.

לעניות דעתי, הטלת אשם תורם על מבוטח לתקלה שעשו גופים מקצועיים בכריתת חוזה הביטוח בטעות יסודה. הלכת סנדור, עליה התבסס השופט רגב, הקובעת כי "אדם החותם על מסמך לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך", נפסקה לפני למעלה מ-60 שנה ואינה רלבנטית בתחום הביטוח מהטעם הפשוט שהמבוטח לא חותם על פוליסת הביטוח. לפי חוק חוזה הביטוח הפוליסה חייבת להיחתם רק על ידי חברת הביטוח. בפועל חברות הביטוח גם לא מחתימות את המבוטחים על הפוליסות. לכן חזקת החתימה עליה הסתמך השופט רגב, אינה תקפה לגבי פוליסות ביטוח.

יתירה מזו, הפוליסה היא חוזה אחיד ולפי חוק החוזים האחידים תנאי הדורש מהמבוטח לאשר כי כי קרא את הפוליסה, נחשב לתנאי מקפח. מעבר לכל אלה, הדרישה שמבוטח יעבור על תנאי הפוליסה היא דרישה שהציבור לא יכול לעמוד בה. הפוליסה היא מסמך עב כרס וצופה פני עתיד. המבוטח לא יכול להבין את משמעות חריגיה אלא רק בדיעבד, לאחר שמתקיים מקרה ביטוח. כדי להבין את חריגי הפוליסות דרוש "עיון משפטי מעמיק, דייקני ודקדקני של אברך בישיבה ליטאית", כך קבע ובצדק השופט אלון אינפלד, מבית המשפט המחוזי בבאר שבע. לכן הטלת חובה על מבוטח למנוע מסוכן הביטוח ומחברות הביטוח עתירי הממון, הידע, הניסיון והמקצועיות להתרשל בתפקידם בטעות יסודה.