סוכן הביטוח התרשל, המבטחת לא לקחה אחריות והמבוטח יצא בלא כלום

 

סוכן הביטוח התרשל, המבטחת לא לקחה אחריות והמבוטח יצא בלא כלום

רכבו של רן נגנב. כשנתיים לפני הגניבה, עם רכישת הרכב כחדש, רכש רן באמצעות סוכנות הביטוח ימית, פוליסת ביטוח מקיף בחברת מנורה, עם הרחבה מסוג "חדש תמורת ישן". הרחבה זו מבטיחה שאם הרכב ייגנב, יקבל המבוטח תגמולי ביטוח שיאפשרו לו לרכוש רכב חדש, מאותו יצרן ודגם שנגנב. לקראת סיום שנת הביטוח הראשונה, פנתה לרן נציגת סוכנות הביטוח ימית והציעה לחדש את הפוליסה לשנה נוספת. רן הסכים, תוך שהוא מדגיש כי על הפוליסה החדשה להיות זהה לקודמתה, על כל הרחבותיה, כולל "חדש תמורת ישן".

למרות ההרחבה, נדהם רן לגלות כי מנורה משלמת לו רק את שווי השוק של הרכב ולא את מחיר הרכב כחדש.

נציגת סוכנות הביטוח ימית התגייסה לעזרת רן וניסתה לשכנע את מנורה כי תשלם לו לפי שווי רכב חדש. מנורה סירבה. נציגת הסוכנות חזרה אל רן. אין ברירה, אמרה לו, עליך להגיש תביעה בבית המשפט. יהושע בעל הסוכנות שלנו הוא לא רק סוכן ביטוח, אלא גם עורך דין. יהושע מוכן לייצג אותך בבית המשפט ולתבוע שם בשמך את מנורה. רן הסכים. את התביעה נגד מנורה הגיש יהושע בבית משפט השלום בקריות. מנורה מצידה הגישה באותו תיק תביעה נגד ימית, בדרך של הודעה צד שלישי. ומי ייצג את סוכנות ימית בהגנה מפני תביעת מנורה נגדה? הקורא הנבון בוודאי ניחש: יהושע שייצג את המבוטח בתביעה נגד מנורה, ייצג באותו תיק גם את סוכנות הביטוח שבבעלותו בהגנה מפני מנורה. התיק עם שתי התביעות הונח על שולחנו של השופט צבי כוחן.

בעדותו בבית המשפט, הציג רן בפני השופט צבי כוחן את התכתבויות הווטצאפ שלו עם נציגת הסוכנות. השופט נוכח לדעת, כי רן אכן כתב באופן ברור שהוא דורש כי הפוליסה החדשה תהיה זהה לזו העומדת להסתיים, עם הרחבה של "חדש תמורת ישן". או אז, במעמד חקירתו הנגדית, נחשף רן לעובדה כי פקידת הסוכנות לא כללה בבקשה לחידוש הפוליסה את ההרחבה המבוקשת וסימנה בטעות בטופס בקשת החידוש כי ההרחבה אינה מבוקשת. כפועל יוצא, מנורה הנפיקה פוליסה חדשה ללא הרחבה זו. עוד התגלה לרן כי ארבעה ימים לאחר הגניבה, פנתה פקידת הסוכנות בבהילות לנציגת החיתום במנורה, התוודתה בפניה על הטעות וביקשה להוסיף לפוליסה רטרואקטיבית את ההרחבה שרן ביקש לרכוש מלכתחילה. כך בלשונה כתבה בבקשתה: "בטעות בחידוש לא שמנו את הכיסוי של חדש תמורת ישן, נא להוסיף ולהפיק אחורנית מתחילת הביטוח". רן גם התוודע לעובדה שמנורה סירבה לקחת אחריות על מחדל פקידת הסוכנות ולהחיל את ההרחבה רטרואקטיבית.

לאור עובדות המקרה וחליפת המיילים בין סוכנות הביטוח לבין מנורה, השופט כוחן לא התקשה לקבוע כי סוכנות הביטוח ימית התרשלה במילוי חובתה לוודא שהפוליסה שהופקה על ידי חברת הביטוח מתאימה לדרישות המבוטח. השופט כוחן גם הבין כי העובדה שיהושע מייצג גם את המבוטח וגם את סוכנות הביטוח שבבעלותו אשר התרשלה כלפי המבוטח, לוקה בטעם לפגם. הנה כך בלשון השופט: "בשולי פסק דין, מצאתי לנכון להעיר, כי אכן יש, לכל הפחות, טעם לפגם על כי בא כוחו של המבוטח, מצא לנכון לייצגו בתובענה זו, חרף העובדה כי הוא היה סוכן הביטוח של רן, ובעליה של הסוכנות, במועדים הרלוונטיים לתובענה זו".

והנה למרות כל אלה, הפסיד רן את תביעתו, תביעה צודקת גם בעיני השופט. לגישת השופט, אכן האחריות לרשלנות כלפי המבוטח מוטלת כולה על סוכנות הביטוח, אולם מכיוון שעורך הדין של המבוטח, שהוא כזכור גם הבעלים של סוכנות הביטוח לא תבע בשם רן את סוכנות הביטוח, לא ניתן להטיל עליה כל אחריות.

בסופו של משפט, על לא עוול בכפו, יצא רן בלא כלום. הסוכנות, למרות שהשופט קבע כי מלוא האחריות עליה, הופטרה מכל תשלום, כמו גם חברת מנורה, שפועלת אל מול מבוטחיה באמצעות סוכני ביטוח ולמרות זאת לא לקחה אחריות על סוכנות הביטוח שהתרשלה במהלך פועלה עבור מנורה.

ואני סבור כי המבוטח היה צריך לזכות במשפט לא רק משום שהצדק עמו, אלא גם מפני שהחוק עומד לצידו. לפי החוק, מנורה אחראית למחדלי הסוכנים שהיא מעסיקה. זאת משום שבמשא ומתן לקראת כריתת חוזה הביטוח, סוכנות הביטוח פועלת כשליחה של חברת הביטוח. כך קובע במפורש סעיף 33(א) לחוק חוזה הביטוח. לכן אם סוכנות הביטוח מתרשלת, האחריות נופלת על חברת הביטוח. היא חייבת לפצות את המבוטח על רשלנות הסוכנות כלפי המבוטח. כך קובע במפורש גם סעיף 14 לפקודת הנזיקין. לסיכום, מרגע שהשופט כוחן קבע כי האחריות לטעות בהנפקת הפוליסה מוטלת על סוכנות הביטוח, היה צריך לחייב את מנורה לשלם את תגמולי הביטוח למבוטח.

מעבר למקרה הפרטני של רן, מתן פטור גורף לחברות הביטוח מאחריות לנזקי התרשלויות של סוכני הביטוח בתהליך עשיית הביטוח, עלול לעודד התנהלות בעייתית. אותן חברות ביטוח הפועלות באמצעות סוכנים חייבות לקחת אחריות על כל טעות או רשלנות של הסוכנים. אין לאפשר לחברות הביטוח להתחמק מאחריות למחדלי הסוכנים. אחרת, המבוטח על לא עוול בכפו, ימצא עצמו מול שוקת שבורה כאשר למשל אין לסוכן ביטוח אחריות ואין לו יכולת לפצות את המבוטח על הנזקים שהוא גרם לו.