חטוף - סיפורו של שורד השבי אלי שרעבי

 

חטוף - סיפורו של שורד השבי אלי שרעבי

 

491 יום שרד אלי שרעבי בשבי החמאס, לאחר שנחטף מביתו וממשפחתו בקיבוץ בארי בבוקר שבעה באוקטובר 2023.

 ביצירה סוחפת ועוצרת נשימה, שהפכה עד מהרה לרב מכר- פורש אלי בגוף ראשון, בכנות ובגובה העיניים את קורותיו כחטוף, מהיום שהופרד בכוח מאשתו, מבנותיו ומחייו הקודמים, ועד לחזרתו, עטוף בדגל, הביתה, כאשר מודיעים לו שאשתו ושתי בנותיו הי'ד נרצחו.

זהו סיפור על ימים רבים של רעב וחושך, על השפלות מחרידות שעבר יחד עם חבריו, על התעללות שיטתית, פיזית ורוחנית, על הצעות שקבלו להתאסלם וכך יקלו על תנאי השבי - הצעות שכמובן נדחו, על כאבי גוף ועל כאבי לב, על געגוע, בדידות וחוסר אונים המאיימים לכלות את הנפש.

החטופים היו נתונים למצבי הרוח המשתנים של שוביהם. בימים אלה מתנהל קמפיין הרעבה כביכול של תושבי הרצועה. אלי מספר על כך שבמרבית ימי השבי האוכל שניתן להם היה ממש בגדר הרעבה, כאשר הם הרגישו שגופם מצטמק והולך. פעם או פעמיים הביאו להם מישהו שהוגדר כרופא והוא כאילו בדקם ואישר את המשך ההרעבה שלהם.

זהו גם סיפור על רוח האדם, על הכוח שבה, על האומץ שבה. סיפור על רעות, על ביחד שמתרקם במאמץ במנהרות נטולות אוויר, על אופטימיות ואמונה ועל היכולת לבחור בחיים.

בין היתר, מה שהחזיק אותם הייתה שמירת המסורת. אלי אומר: אינני אדם דתי אך העולם הזה אינו זר לי. במנהרה המסורת נתנה לי כוח. עוד בימי השבי הראשונים אני לוחש את שמע ישראל כמו מנטרה שמחזקת אותי. מידי בוקר אחד השבויים איתי במנהרה - אליה, קורא בקול את ברכות השחר. הוא מברך ואנחנו עונים אמן אחרי כל ברכה. בכל שישי בערב אנחנו עושים קידוש. לפני הקידוש אני שר את המזמור אשת חיל. אח'כ אנחנו בוצעים את הלחם, את חתיכת הפיתה ששמרנו במיוחד לברכת המוציא. אח'כ כל אחד העלה זיכרונות מחוויות השבת שלו בבית. במוצאי שבתות אליה שר לנו זמירות של מוצאי שבת. אני מרגיש שכל זה נתן לי כוח.

אלי שרעבי, חבר קיבוץ בארי, נולד ב־1972 בתל אביב. בוגר תואר ראשון בכלכלה וניהול ו־MBA מאוניברסיטת בן־גוריון. בין תפקידיו היה גזבר קיבוץ בארי, מרכז המשק ודירקטור. באוקטובר 2023 עבד כמנהל כספים בקרן ההשקעות אירידיום. 

ספר מרתק ומדהים, המתאר תנאי חיים נוראים של שורדי השבי ומלמד על כוח ההישרדות בתנאים הקשים ביותר. יצא בהוצאת "סלע מאיר".