הסוכן זייף ושיקר, מנורה לא פיקחה והמבוטח שילם את המחיר

 

 

הסוכן זייף ושיקר, מנורה לא פיקחה והמבוטח שילם את המחיר

רכבו של ממדוב נגנב. הרכב היה מבוטח בפוליסת ביטוח מקיף בחברת הביטוח מנורה. את הפוליסה רכש באמצעות סוכן ביטוח של מנורה בשם חורי טארק. טארק נתן לו להבין שהוא מטפל בתביעתו מול מנורה ושאוטוטו הוא צפוי לקבל את תגמולי הביטוח. בפועל הוא לא קיבל דבר וטארק החל להתחמק ממנו.

בלית ברירה, פנה ממדוב ישירות למנורה. הפוליסה שלך בכלל לא כוללת כיסוי מפני גניבה, הודיעו לו מסלקי התביעות במנורה. טארק נדהם ופנה לבית משפט השלום בדימונה בתביעה נגד הסוכן טארק ונגד מנורה.

פוליסת ביטוח רכב מקיף הנמכרת בישראל היא פוליסה תקנית אשר נוסחה על ידי משרד האוצר. הפוליסה התקנית מחייבת את חברות הביטוח להעניק למבוטח כיסוי מפני גניבה, אלא אם כן המבוטח ויתר על כיסוי זה "בשלב הצעת הביטוח, בהודעה מפורשת שתתועד אצל המבטח ותיכתב במפרט הביטוח".

האם בידי מנורה היה תיעוד כזה? מיד נראה.

השופט ירון גולן שמע עדויות (חוץ מעדות הסוכן שנמנע מלעלות על דוכן העדים), עיין בראיות וקבע כי הסוכן זייף את חתימת המבוטח על מסמך בו רשם כי המבוטח מוותר על כיסוי מפני גניבה. לאור מסקנה זו, השופט היה חייב לפסוק לטובת המבוטח. חוק חוזה הביטוח קובע כי בשלב המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולעניין כריתת החוזה, סוכן הביטוח הוא שלוחה של חברת הביטוח. במילים אחרות, חברת ביטוח הפועלת באמצעות סוכן חייבת לקחת אחריות על מעשיו ומחדליו. לכן אם הסוכן זייף את חתימת המבוטח על מסמך, אין למסמך זה כל תוקף ומנורה הייתה חייבת לכסות את נזקי הגניבה. מנורה יכולה הייתה לתבוע את הסוכן על כך שמעל בשליחותו והגיש לה מסמך מזויף. אולם ביחסים שבין מנורה למבוטח, מסמך עם חתימה מזויפת בידי סוכן הביטוח, אינו יכולה לשלול מהמבוטח את הכיסוי מפני גניבה.

ואף על פי כן, פסק השופט נגד המבוטח ושלל ממנו את תגמולי הביטוח. במהלך המשפט, 18 חודשים לאחר הגניבה, אותר הרכב הגנוב כשהוא נטוש וניזוק. הרכב נגרר למגרש משטרתי. המשטרה דרשה כי ממדוב יאסוף את הרכב, שאם לא כן הרכב יישלח לגריסה. בתמימותו, שילם ממדוב את דמי האחסון שנדרשו ממנו במגרש המשטרתי וגרר את הרכב על חשבונו למוסך בבאר שבע. שם תיקן, שוב על חשבונו, את הנזקים שהשביתו את הרכב.

והנה, במקום לנזוף במנורה על כך שלא לקחה אחריות על מעשי הסוכן הזייפן, כנדרש ממנה בחוק, בא השופט גולן בטרוניה אל המבוטח על שהוא מהין לדרוש ממנורה לשלם עבור רכב גנוב. הנה כלשון השופט: "לא ברור איך ניתן לטעון כי יש להחיל את סעיף הגניבה בפוליסה שעה שהרכב נמצא בשימושו של ממדוב". אולם מה לעשות וכך קובעים דיני הביטוח. סעיף 6(א)(1) לפוליסה התקנית קובע במפורש כי רכב שנגנב ולא נמצא בתוך חודש אחד מיום הגניבה נחשב לרכב באבדן גמור וחברת הביטוח חייבת לשלם למבוטח את מלוא ערך הרכב ביום הגניבה. במקרה זה, הרכב נמצא נטוש 18 חודשים לאחר גניבתו. מאחר ועד שהרכב נמצא חלפו 18 חודשים, מנורה הייתה חייבת לשלם את שוויו למבוטח, להוציא את הרכב מהמגרש המשטרתי, לשלם את דמי האחסון ובכך הייתה קונה גם את זכותה לתקן את הרכב ולמכרו למרבה במחיר.

יתירה מזו, השופט נתפס לעובדה שהמבוטח הודה ביושר בחקירתו הנגדית, כי נדרש על ידי סוכן הביטוח להמציא אישור מיגון אולם לא הצליח להשיג אותו. מכאן הסיק השופט כי המבוטח רכש ביטוח ללא כיסוי בגין גניבה.

אולם כאן נעלמו מעיני השופט הוראות חוק חוזה הביטוח, הקובעות כי מרגע שנודע לסוכן הביטוח או לחברת הביטוח כי המבוטח לא התקין אמצעי מיגון שנדרשו, עליהם לבטל תוך 30 יום את חוזה הביטוח שאם לא כן, רואים אותם כאילו ויתרו על דרישת אמצעי המיגון. זאת לא עשתה מנורה וגם לא השופט. חברת הביטוח לא זכאית להמשיך לגבות פרמיות מתוך ידיעה כי גם אם הרכב המבוטח ייגנב, המבוטח ממילא לא יקבל דבר בנימוק שלא המציא אישור מיגון.

בסוף פסק דינו, בניגוד לדיני הביטוח כאמור, דחה השופט ירון גולן את תביעת ממדוב נגד מנורה ונגד הסוכן לתגמולי ביטוח על גניבת הרכב. אכן, השופט הביע ביקורת על התנהלות מנורה "בשל העדר פיקוח ובקרה על הסוכן" ולכן הפחית "במעט" מהוצאות המשפט שפסק לטובתה. השופט גם התרעם על הסוכן על כי זייף מסמך, והציג בפני המבוטח מצגי שווא כאילו התביעה אושרה זה מכבר על ידי מנורה ורק ממתינים לדעת מתי הכסף יועבר. אולם במקום לחייב את מנורה ואת הסוכן, ביחד ולחוד, בתשלום תגמולי הביטוח, הסתפק בחיוב הסוכן בלבד לשלם למבוטח רק 12,000 שקל על עוגמת נפש.

התוצאה הסופית של פסק הדין משדרת מסר בעייתי: גם כשסוכן ביטוח מזייף, מטעה ומשקר וגם כשחברת ביטוח נכשלת בפיקוח על סוכניה ובניגוד לחוק לא לוקחת אחריות על מעשיהם מחדליהם, המבוטח הוא זה שמשלם את המחיר.