בית המשפט: ביטוח דירה מכסה גם הצתה על ידי שוכר

 

 

בית המשפט: ביטוח דירה מכסה גם הצתה על ידי שוכר

גלעד רכש דירה קטנה באשדוד בעזרת הלוואת משכנתא. לפי דרישת הבנק, ביטח גלעד את מבנה הדירה בחברת הביטוח איילון.

בדירה התגורר שוכר עם בת זוגו. אפשרות זו, שבדירה יתגורר שוכר, לא הטרידה את איילון כאשר מכרה לגלעד את הביטוח. איילון הציגה בפניו שאלות רבות. אף לא אחת מהן, נגעה לזהות המתגורר בדירה.

כשנה וחצי לאחר תחילת מגורי השוכר בדירה, פרצה בה שריפה. חוקר השריפות של איילון קבע שגורם השריפה לא ידוע. השמאי של איילון קבע כי לדירה נגרמו נזקים בשווי של למעלה מ-190 אלף שקלים.

על אף קביעות מומחיה, התמהמהה איילון עם תשלום תגמולי הביטוח. בלית ברירה ובניסיון לצמצם את הנזקים מעבר לאלו שכבר נגרמו, החל גלעד בתיקון נזקי השריפה בהתאם להנחיות שמאי איילון.

אלא שאז הגיע מכתב הדחייה מאיילון. במכתב טענה איילון נמרצות כי שוכר הדירה שרף אותה במזיד, על מנת לצער את בת זוגו. איילון הוסיפה כי מעולם לא הסכימה לקחת על עצמה סיכון של הצתת אש בידי שוכר. הגדילה איילון לעשות כאשר הטיחה בגלעד שבמקום למנוע את ההצתה, התעלם מהתרעות השכנים על מריבות שנשמעו מתוך הדירה בין השוכר לבת זוגו.

לסתו של גלעד נשמטה למקרא המכתב. טענות הדחייה המקוממות והאבסורדיות, הביאו אותו להגשת תביעה לבית משפט השלום ברמלה. תביעתו הונחה על שולחנו של השופט הבכיר זכריה ימיני.

השופט הבכיר ימיני, הבחין מיד כי טענת איילון, שהצתת אש בידי שוכר אינה מכוסה, מנוגדת לרשום בפוליסה ולפסיקה. הפוליסה מחריגה מכיסוי רק פעולת זדון בידי שוכר, לא הצתת אש בידי שוכר. הפסיקה קבעה כבר לפני 25 שנה, בפרשת נתיבי ערוער, שכיסוי אש מכסה את המבוטח גם מפני הצתת הדירה על ידי שוכר. למרות פסיקה זו, ניסתה איילון, בחוסר תום לב, את מזלה בטיעוני סרק כמו בפסק דין נתיבי ערוער.

השופט הבכיר ימיני, קבע כי איילון גם לא הצליחה להוכיח את טענתה שהיא לא הסכימה ליטול על עצמה סיכון של הצתת דירה בידי שוכר. החתם שהיא הביאה לעדות, נאלץ להודות שהוא לא היה מעורב בעשיית הביטוח, לא זכר מי אישר את הפוליסה וגם לא היה מעורב בדחיית התביעה. הוא אף הודה כי קיבל את התצהיר שהוגש בשמו, כשהוא מוכן מראש ורק חתם עליו.

למען הסר כל ספק, בחן השופט ימיני את טענת איילון לפיה השוכר הצית את הדירה בזדון. חוקר השריפות של איילון מצא בדירה שלושה מוקדי אש. על בסיס זה בלבד ולמרות שלא מצא סימנים למאיצים דליקים ולא מצא את הגורם לשריפה, הוא קבע כי הדירה הוצתה בזדון. חוות דעת שכזו, הבהיר השופט, אינה אלא השערה בלבד. היא לא יכולה להוות ראיה לכך שמישהו הצית את הדירה.

השופט ימיני דחה מכל וכל גם את הטענה שהמבוטח היה צריך לחשוש שהשוכר ישרוף את הדירה בגלל המריבות שבין השוכר לבת זוגו. אכן, הסכים השופט, לעיתים זוגות רבים ביניהם, אך לא שורפים את דירותיהם. מה גם שאיילון הפעילה חוקר ביטוח וזה הודה כי בת הזוג לא אמרה לו שהמבוטח רצה לשרוף את הבית, אלא כי הוא רצה להדליק אש קטנה. דהיינו, קבע השופט, גם לפי השערה בלתי מבוססת זו, שריפת הבית הייתה תאונה ולא מעשה זדון.

בסופו של יום, פסק השופט ימיני, כי במקום ללכת בדרך המלך של תשלום תגמולי ביטוח על פי הכיסוי הביטוחי, המשיכה איילון להוביל את המבוטח דרך מסלול מכשולים. זאת בנימוקי דחייה המעוררים תמיהה. אין זה ראוי שחברת ביטוח תעלה נימוקי דחייה מן הגורן ומן היקב שאינם מבוססים בראיות ועומדים בסתירה רבתי לחוות הדעת מטעמה ולחומר הראיות המצוי בידה. טענות מעין אלה גורמות להארכת ההליך המשפטי וצריכות להשפיע על גובה הוצאות המשפט שפוסק בית המשפט.

לפיכך, בנוסף לביקורת הקשה שהעלה השופט כנגד איילון, השופט חייב אותה בסנקציה של ריבית מיוחדת בגובה של פי 7 מהריבית החוקית.

יש להבין, כי רבים מאוד השופטים הבאים בביקורת נוקבת נגד התנהגותם האכזרית של תאגידי הביטוח. אולם רק מתי מעט מהם מגלים אומץ לעמוד מול תאגידי הביטוח ולהטיל עליהם ריבית מיוחדת (שגם היא כשלעצמה רק מכה קלה בכנף) כדי לעצור את התופעה המזעזעת. השופט הבכיר זכריה ימיני נמנה על מתי מעט השופטים האמיצים.

למרבה הצער, זהו אחד מפסקי הדין האחרונים של השופט ימיני, שפרש בימים אלה לגמלאות. ולנו נותר רק לקוות שהשופטים שיבואו אחריו יישמו את פסיקותיו, ישפטו גם הם בתבונה וברגישות ומעל הכל, ימלאו כמוהו את תפקידם, מתוך שליחות, בהגנה על האדם הפשוט וחסר הישע ולא בהעשרת קופתם של טייקוני הביטוח.

כ"א אב התשפ"ד 25.08.2024