על ארבעה שונים שנפלו בטנק אחד

 

 

ג.לילך גל:
עוד יום, עוד טיול על האופנוע, אבל זה היה יום שאני לא אשכח.

עצרנו כמו בהרבה טיולים לצפון להפסקה במצפה בניה. התיישבתי למול הנוף הפסטורלי, עוצר הנשימה, לידי ישבו זוג מבוגרים (יחסית), דתיים, בשקט והתכנסות, ומשהו מהם הקרין טוב ואור וחוזק. בלי לחשוב יותר מדי שאלתי אותם מאיפה הם, הם ענו לי מקרני שומרון. אמרתי מיד "בניה היה מקרני שומרון" והם ענו לי "אנחנו ההורים שלו".

מרגע זה התחילה שיחה מצמררת, שעה שעברה כמו דקות בודדות, צמרמורת לשמוע על האדם הענק והצנוע שהיה בניה, על האיש הערכי שגדל להיות, על רוח ההתנדבות והלחימה, על הנתינה שהיתה נר לרגליו, על אומץ הלב והדבקות במטרה. שעה שעמדתי לצידם, גמענו את מילותיהם, ביקשנו לשמוע עוד, להכיר, להבין... הדברים היו חזקים, נוקבים, מלאי טוב ויחד עם זאת ואולי למרות זאת הבטן התכווצה והדמעות זלגו.

ההורים שלו, חגית ושמעון, איזה אנשים מופלאים. ברור מהיכן קיבל את החינוך והחוזק והחוכמה והערכים.

דיברנו על האחדות בתקופה כל כך מפולגת כמו שאנחנו חווים, על הקירבה והשיחה הנעימה שחלקנו. מתנחלת "מהשטחים" (היא לא מסכימה לי לומר את זה, אז שמתי גרשיים) ואני, קיבוצניקית, פריבילגית, שמאלנית. איך הכל מתגמד וכולנו עם אחד.

חגית חייכה וסיפרה שזה בדיוק מה שבניה חווה. בטנק היו יחד באחווה ובאחדות גורל בניה בנה, מתנחל דתי. אדם גורן - קיבוצניק מהשמו"צ, שכן, ממעברות. אלכס בונימוביץ - עולה חדש מברית המועצות. ואורי גרוסמן - בנו של הסופר דויד גרוסמן. סיפורה של מדינת ישראל כולה בטנק אחד. 4 גברים שהצילו המונים, שפעלו בגבורה, שמייצגים את כל קצוות האוכלוסיה במטרה אחת כתף לכתף בגורל אכזר אחד.

לבסוף ביקשתי מחגית אישור לחבק אותה. התחבקנו ובכיתי על כתפיה. האישה הענקית הזאת, עם החור הבלתי נתפס בחלל הלב עומדת ונותנת כוחות לכל מי שסביבה.

השראה ענקית.
יום שאני לא אשכח.
תודה לכם חגית ושמעון.
תודה לך בנייה ז"ל.

 

 

                                                                                     בכבוד רב,

 

                                                                               חיים יואבי רבינוביץ'