חוקרת מחשבת ישראל דר' מור אלטשולר: יש אפשרות לפתור את המשבר החוקתי אם נאמץ פתרונות ברוח המשפט העברי

 

ד"ר מור אלטשולר היא חוקרת במחשבת ישראל, בתחום הקבלה, החסידות והמשיחיות. ספרה, חיי מרן יוסף קארו, יצא בהוצאת הספרים של אוניברסיטת תל אביב בשנת תשע"ו. מתוך שנות מחקר רבות בתחום מחשבת ישראל והמשפט העברי היא מציעה למצוא פתרונות מעשיים להתנגשות בין הרשות המחוקקת לזו השופטת במחלוקות, הנוגעות לרפורמה המשפטית שעל סדר היום. העקרונות שהציגה גזורים מן המשפט העברי: לקדם מחלוקת בברכה, להתחשב במיעוט, לבחון שינויים משפטיים על רצף של זמן ולהימנע ממהפכות משפטיות ומחטפים. מור פירטה את הצעותיה במאמר בעיתון הארץ (11.4.2023) ובהרצאה מרתקת שהעבירה בבית כנסת "דובב עוז" בר"ג במסגרת המדרשה התורנית בראשות הרב יצחק בן יוסף, שארגן אפרים ארבל.

מור טענה, שהמחלוקת היא אינהרנטית לשיטת המשפט העברי, המבוססת על פרשנויות שונות של פסוקי המקרא. את המתינות ההלכתית הדגימה במחלוקת בית שמאי ובית הלל. לפי המסופר, בית שמאי ניסו לכפות את ההלכה שלהם על בית הלל על ידי איום בחרבות ורומחים, ולפי תלמוד ירושלמי (שבת, פרק א, ג) אף הרגו חכמים מבית הלל. אז מדוע קבעו חכמים שההלכה ברוב המקרים כבית הלל? בשל מידת הענווה של חכמי בית הלל, שהקדימו את דברי בית שמאי  לדבריהם. יתר על כן, במסורת המשפט העברי, החכמים שווים זה לזה ואין עדיפות לבעלי ממון או ייחוס. עוד מקובל, שאין מבטלים חוקים קודמים אלא מעדכנים אותם. אחת הדוגמאות שהביאה היא תקנת חרם דרבנו גרשום על איסור נשיאת יותר מאישה אחת (פוליגמיה). זו הייתה תקנה מקדמית שהתפשטה בהדרגה – היא נועדה במקור רק ליהודי אשכנז, ולאחר מכן התפשטה גם ביתר קהילות ישראל.

מור הציגה את רמב"ם כחכם הלכה שטען כי הכל שפיט. (מזכיר את שופט העליון אהרון ברק!).  בפתח חיבורו משנה תורה רמב"ם דרש להיות הפוסק הבלעדי. ואולם, הלכות רמב"ם לא התקבלו באופן בלעדי על כלל עם ישראל ואפילו בספרד מכורתו פסקו ברוב העניינים לפי הרא'ש האשכנזי ובנו יעקב, מחבר ארבעה טורים.

דוגמא נוספת לכוחניות הלכתית הביאה בניסיון לחדש את הסמיכה ולהחיות את הסנהדרין בצפת במאה השש עשרה ע"י רבי יעקב בירב. בירב הסתמך על דברי רמב"ם, שהדבר אפשרי אם כל חכמי א"י מסכימים למהלך. הוא כינס את חכמי צפת, שהיו רוב החכמים בארץ ישראל והתעלם מחכמי ירושלים. ההצבעה החד צדדית גרמה לפרוץ מחלוקת קשה. ר' לוי בן חביב, ראש חכמי ירושלים טען, שאין רוב מיוחס להצבעה זו. עוד טען, שהמיעוט זכאי להשמיע את דעתו לפני ההצבעה בבית הדין כדי שתהיה לו הזדמנות להציג את נימוקיו ולהשפיע על הרוב לשנות דעתו. לכל אחד בבית הדין יכולה להיות דעה עצמאית ואין הצבעה אן-בלוק. בן-חביב האשים את בירב במחטף בכך שדילג על המיעוט, וכן שהוא נמצא בניגוד עניינים וכל מטרתו לשמר את בחירתו לנשיא הסנהדרין. הרעיון ירד מהפרק גם בהתערבות חכמים מחו"ל.

מרן יוסף קארו, שירש את בירב בהנהגת צפת, הפנים את הלקח. בחיבורו שולחן ערוך לא דרש להיות הפוסק הבלעדי של ההלכה אלא קבע את ההלכות ע"פ דעת רוב החכמים. קארו האמין, שקונצנזוס אינו אחדות דעים אלא אחדות הלבבות גם במצב של מחלוקת.

מור סיכמה: הגישה הטוטלית של אהרן ברק מזכירה את רמב"ם; השר לוין וח"כ רוטמן מזכירים את ר' יעקב בירב בנושא המחטפים. הגדולה של המשפט העברי היא שאינו מרבה בפשרות עקרוניות אלא בפתרונות מעשיים, ופתרונות כאלה ברוח המשפט העברי יכולים למנוע את המשבר החוקתי אליו אנו עלולים להידרדר.