הרב יעקב אריאל: זיכרונות מהמצור על ירושלים

 

הרב יעקב אריאל: זיכרונות מהמצור על ירושלים

 

הרב יעקב אריאל סיפר בערב יום הזיכרון ולקראת יום העצמאות על תקופת ילדותו בירושלים הנצורה במלחמת השחרור ועל ניסי הניסים שקרו לתושבים.

"גרנו ברח' בן הלל. הערבים בשיתוף הבריטים הניחו 3 משאיות צבאיות עם מטעני תופת בקרבת ביתנו ופוצצום. היו מאות הרוגים ופצועים יהודיים. כל הקירות הפנימיים אצלנו בבית קרסו. אני הייתי בבית הכנסת, אולם אחי שישן במיטתי שרוסקה כולה נפצע ברגלו. בבית הכנסת הנברשת נפלה על ראשי והתעלפתי. זוג דיירים שלנו באחד מחדרי ביתי, הבעל נפצע בראשו והובלתיו לבית החולים. זוג זה הגיע אלינו לאחר שביתם, שהיה מעל העיתון פלסטין פוסט באנגלית, נחרב ממכונית תופת של הערבים.

המזון הגיע לעיר בשיירות מהשפלה עד שבת הגדול שאז פסקו להגיע. לפסח - התיר הרב פרנק לאכול קטניות יבשות אולם אימי התנגדה. אכלנו עלי חובייזה. הערבים פוצצו צינור המים לעיר באזור שער הגיא והעיר נכנסה למצוקת מים. מה שהציל את האוכלוסייה היו בורות מים שהתמלאו בחורף המבורך בגשמים, שנסתמו בטיט. עתה פתחום והיו הקצבות לכל נפש, כמו גם במזון. הבאת דליי המים היה סיוט, שכן אף פעם לא הצלחנו להביא דליים מלאים. היו הפגזות איומות. אנשים נהרגו ונפצעו בתור לחלוקת המים, ועם כל שריקת פגז השתטחנו על הרצפה עם הדלי, מלא במים. מנחת ארעי שהוכשר ברח' כנפי נשרים של היום איפשר הגעת מטוסי פייפר קטנים עם נק'ל, תחמושת, תרופות ודואר. הקלה נוספת הייתה במחסני המזון שהבריטים עזבו והיו בהם מצרכי מזון. את המזון בשלנו במדורה קטנה שהבערנו במרפסת עם פתילייה שבערה מקרשים שהיו בשפע. לא היה חשמל ולא נפט. ואת המים ניצלנו לשימושים חוזרים ורבים. עד היום איני מסוגל לראות ברז פתוח סתם עם מים נוזלים. בצרנו את חלונות הבית בשקי חול, שקלטו רסיסי פגזים.

גוש עציון החזיק מעמד עד ד' באייר, שאז נפל. כך, הוא איפשר לירושלים להתארגן ולהשתלט על חלק מהשכונות הערביות עד הגעת הלגיון הערבי, שהיה בפיקוד בריטי ומצוייד בנשק כבד. אבי  היה מגויס וקיבל רובה איטלקי עם 5 כדורים כאשר הוזהר שאסור לו לירותם ללא פקודה מפורשת. אני הייתי מביא לעמדה של אבי אוכל עבורו, בינות לפגזים. בביתנו נפלו 3 פגזים אולם לא היו נפגעים.

גילוי והשמשת דרך בורמה והעברת מזון דרכה איפשרו רווחה בתחום זה.

בירושלים פעלו מספר צבאות שהשיתוף ביניהם היה לקוי. הייתה ההגנה והפלמ'ח שהפכו לצה'ל והיו האצ'ל והלח'י, שהתנהלו כצבאות פרטיים. בעייתיות זו באה לביטוי בעיקר בהגנה על העיר העתיקה ובניסיונות שכשלו לשחררה. כל גוף דאג גם לבדו לנשק ולמזון. הגעת אניית הנשק אלטלנה עם מאות לוחמים יכלה לעזור לכולם אך ב'ג החליט להטביעה עם הנשק הכבד והרב שהיה בה. מנחם בגין, מפקד האצ'ל החליט למנוע מלחמת אחים וטוב שכך נהג. מעשהו של בגין הוא לקח גם לימינו. אסור שתהיה מלחמת אחים!

ירושלים ניצלה גם בזכות ההחלטה של בן-גוריון להקצות כאלף חיילים מחזית הדרום שנלחמה מול המצרים שהגיעו עד אזור אשדוד של ימינו ובינם לבין ת'א לא היה כח צבאי משמעותי. את החיילים הפנה, למרות התנגדות הרמטכ'ל, דורי, לחזית ירושלים. המצרים למרבה הנס עצרו ב"עד הלום".

כאז כן היום הערבים אינם מוכנים לפשרה כלשהיא ומפעילים טרור כנגדנו. אפשר לומר שמלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים השלימה את התהליך שהחל במלחמת העצמאות. סיום המנדט, אגב, היה ב-ו' אייר, אלא שבשל קדושת השבת הקדים בן-גוריון את ההכרזה על הקמת המדינה ליום שישי, ה' באייר.

לדעתי, יום שחרור ירושלים גדול מיום העצמאות, אבל שניהם חלים בחודש אייר. עלינו להודות, להלל ולשבח את הקב'ה על הניסים שחולל לנו ולזכור את ההקרבה הגדולה של כל אלה שנפלו בקרבות הרבים הי'ד לתקומת המדינה".