המוסד הישראלי לא עסק בנחישות באיתור, חיפוש וחיסול נאצים. ואם עסק - זה היה ע"פ דחיפת ראש הממשלה, מנחם בגין, אך עם הצלחות מועטות
בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה הרצה בפני גימלאי צבא הקבע- "צוות"- מסניף ר'ג סא'ל במיל' גדעון מיטשניק,
איש חוקר מורשת, שדיבר על המרדף והנקמה בפושעים הנאציים. פתח את האירוע יו'ר הסניף, יגאל גלפר.
המרדף אחריהם החל למעשה עם סיום מלה'ע ה-2, והתבצע ע'י מספר גורמים:
שורדי שואה ופרטיזנים (במיוחד חברי קבוצתו של הפרטיזן אבא קובנר) וחיילי הבריגדה
היהודית. חלקם תכננו הרעלה המונית של תושבי 5 ערים גרמניות גדולות, בבחינת 6
מיליון תושבים כנגד 6 מיליון הנרצחים הי'ד- תוכנית שהוחל בביצועה אך לבסוף לא יצאה
לפועל. כן תכננו הרעלה של אלפי שבויים גרמניים בגרמניה- תוכנית שהצליחה חלקית,
השבויים הורעלו אך לא מתו. בפעולות אלו שבוצעו בחשאי חוסלו, ככל הידוע, לפחות 150
נאצים.
בין הנוקמים הפעילים היו: הרמטכ'ל- רא'ל חיים לסקוב, אלוף מאיר זורע-
אלוף פצ'ן, תא'ל אריה בירו, שצוטט כאומר כי הרג במו ידיו מאות גרמנים, כנקמה לשמה,
אל'מ מרדכי גיחון - רמ'ח היסטוריה והיסטוריון, אל'מ ישראל כרמי- קמצ'ר, סא'ל שמעון
אבידן- ראש קבוצת הנוקמים ומח'ט גבעתי במלחמת השחרור ועוד.
הפעולה המשמעותית ביותר הייתה לכידת רב המרצחים אדולף אייכמן ימ'ש. מתברר
שכבר ב-1948 היו לשירות הידיעות של ההגנה עדויות שאיתרו את מקומו באוסטריה, גם
בהקשר לחשש שינסה להגיע לארץ במסווה של יהודי, אולם הנושא לא מוצה דיו. הוא התעורר
מחדש רק ב-1960 בשל דחיפה משמעותית מצידו של פריץ באואר, משפטן גרמני ממוצא יהודי,
שהיה בידיו מידע על הימצאו בארגנטינה. מעניין שהמוסד שלח פעמיים את פעיליו בעקבות
המידע והמסקנה שלהם, השטחית למדי, הייתה שלילית.
ככלל, ניתן לקבוע שהמוסד הישראלי לא עסק בנחישות באיתור, חיפוש וחיסול
נאצים. ואם עסק - זה היה ע"פ דחיפת ראש הממשלה, מנחם בגין, אך עם הצלחות
מועטות. חיפשו אחרי הפושע הנאצי יוזף מנגלה ימ'ש, שביצע ניסויים רפואיים מחרידים
ביהודים, ורק 5 שנים אחרי מותו, גילה המוסד את הדבר.
יתרה מזאת, המוסד גייס פושע נאצי בכיר, אוטו סקורצני, במבצע לאיתור
מדענים גרמניים שפתחו טילים עבור מצרים והיוו איום איסטרטגי עבורנו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה