המבוטחת ניסתה לחסוך לכלל וזו השיבה לה רעה תחת טובה
|
רכבה של אסנת נפגע מאחור. אסנת
דיווחה לחברת הביטוח שלה על הנזק, אך לבסוף החליטה לתבוע את הנהג הפוגע. אלא
שהנהג הפוגע התחמק ממשפט וגם מפסק הדין שניתן נגדו. בלית ברירה, חזרה אסנת אל כלל.
זו דחתה אותה ואסנת הגישה תביעה לבית המשפט. בין לבין, חלפה תקופת ההתיישנות
בארבעה ימים. האם הרשמת הבכירה ורדה שוורץ,
מבית משפט השלום בתל אביב, תיחלץ לעזרת אסנת? בברכה, עו'ד חיים קליר וצוות המשרד המבוטחת ניסתה לחסוך לכלל וזו השיבה לה רעה
תחת טובה
רכבה של אסנת נפגע מאחור. הרכב
היה מבוטח בחברת הביטוח כלל. אסנת דיווחה לכלל על התאונה ובחרה שמאי מתוך רשימת
שמאי ההסדר של כלל. השמאי העריך את שווי הנזק בשנים עשר אלף וחמש מאות שקל, רשם
דוח והעביר אותו אל כלל. אסנת עמדה כעת בפני דילמה: לממש
את הביטוח שלה או לתבוע בעצמה את הנהג הפוגע. מימוש הביטוח יכתים את ה״עבר
הביטוחי״ שלה ועלול לעלות לה בייקור פרמיות בעתיד ולעיתים באי יכולת להשיג
ביטוח. תביעה נגד הנהג, לעומת זאת, כרוכה בבזבוז זמן ובהוצאות משפטיות. לאחר לבטים ומשהוברר לה כי ברוב
רובם של המקרים, הנהג הפוגע מאחור אשם בתאונה, החליטה אסנת לבחור באופציה של
הגשת תביעה נגד הפוגע מאחור. חברת כלל, גם היא כמובן, העדיפה שאסנת לא תפעיל את
הביטוח. בקיצור, אסנת הגישה תביעה לבית
המשפט נגד הנהג הפוגע. זה האחרון לא טרח להגיש כתב הגנה. אסנת ביקשה וקיבלה נגדו
פסק דין בהעדר הגנה. אולם בהמשך התברר לה כי עשתה מיקח טעות. הנהג הפוגע התחמק
מתשלום פסק הדין. הליכי הגבייה שנקטה נגדו הסתיימו בלא כלום. לפיכך, לא נותר לה
אלא לחזור אל כלל ולהפעיל את הביטוח שלה. אסנת חשבה לתומה, כי מסלקי
התביעות בכלל ישלמו לה מיד את המגיע לה ואולי גם יודו לה על מאמציה לחסוך מכלל
תשלום תביעה. אולם הפיתוי לא לשלם גבר על ההגינות. במקום להודות לה, דחו מסלקי
התביעות את תביעתה. אסנת לא אמרה נואש והגישה תביעה
נגד כלל בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב. התביעה הונחה על שולחנה של הרשמת
הבכירה ורדה שוורץ. מדוע אתם לא משלמים למבוטחת
שלכם, הקשתה הרשמת שוורץ, הרי היא עשתה כל שביכולה לגבות את הנזק מהנהג הפוגע.
אילו הצליחה, גם אתם הייתם נהנים מפרי מאמציה. נציגי כלל הפנו את הרשמת שוורץ
למועד בו הגישה אסנת את תביעתה לבית המשפט: שלוש שנים וארבעה ימים לאחר קרות
התאונה. כעת צטטו את סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, הקובע כי תביעה לתגמולי ביטוח
מתיישנת אם לא הוגשה תוך שלוש שנים מקרות התאונה. הנה כי כן, טענו נציגי כלל,
אסנת איחרה את הרכבת. היא הגישה את תביעתה לבית המשפט לאחר שהתביעה כבר התיישנה. הרשמת הבכירה קראה את חוק חוזה
הביטוח וגילתה כי אכן תביעת ביטוח מתיישנת, אם היא מוגשת לבית המשפט בחלוף שלוש
שנים מיום התאונה. אולם בהמשך היא גילתה את מה שנציגי כלל לא ציטטו. בחודש
נובמבר 2020, תיקנה הכנסת את חוק חוזה הביטוח והוסיפה בו את סעיף 31א' המחייב את
חברות הביטוח להתריע, באופן ברור ובולט לעין, בכל מכתב המתייחס לתביעת המבוטח,
מתי התביעה עומדת להתיישן. עוד גילתה הרשמת הבכירה, כי
בתיקון לחוק הוטלה על חברות הביטוח חובה נוספת: ליזום ולשלוח למבוטח שתי התראות
התיישנות. האחת שנים עשר חודשים לפני סיום תקופת ההתיישנות והשנייה שלושה חודשים
לפני סיומה. במכתבים ששלחתם לאסנת בתגובה
לתביעתה, התרעמה הרשמת הבכירה, אין כל התייחסות לעניין ההתיישנות וגם לא יזמתם
את מסירת שתי ההתראות בשנת ההתיישנות האחרונה. זה נכון, הודו נציגי כלל, אבל
התיקון לחוק נכנס לתוקף לאחר התאונה של אסנת. לכן לא חלה עלינו החובה לשלוח
התראות התיישנות. ייאמר מיד, כי טענה זו מוטב היה
שלא תועלה. החובה למסור למבוטח התראות התיישנות, נולדה בהוראות המפקח על הביטוח,
למעלה מעשר שנים לפני התיקון בחוק. הכנסת החליטה להטמיע בחוק את הוראות המפקח,
רק כדי למנוע ממפקחי הביטוח בעתיד לשנות אותן לרעת המבוטחים. לא בכדי, התיקון
לחוק קובע באופן מפורש כי הוא לא גורע מהוראות המפקח שהטילו, כאמור, את חובת
מסירת התראות ההתיישנות הרבה לפני כניסת התיקון לחוק לתוקף. ואכן, הרשמת הבכירה
הבחינה בכך שכלל ידעה זאת וכינתה את טענת נציגי כלל "חסרת תום לב". אם יש מי שחשב כי בשלב זה, תוותר
כלל ותואיל בטובה לשלם את תגמולי הביטוח למבוטחת, כנראה שעוד לא חווה על בשרו את
דרכן של חברות הביטוח במערכת המשפט בישראל. כלל העלתה טענה מופרכת נוספת לפיה לא
ניתנה לה ההזדמנות לבדוק את הרכב לאחר התאונה. הרשמת הבכירה שוורץ, הזכירה
לנציגי כלל כי ההזדמנות לבדוק את הרכב ניתנה לה מיד לאחר התאונה. כבר אז מונה
שמאי מתוך רשימת השמאים שבהסדר עם כלל שמסר לה דוח על שווי התיקונים הדרושים. עוד טענו נציגי כלל, כי המבוטחת
לא המציאה לה קבלה על תיקון הרכב. הרשמת הבכירה הזכירה לכלל כי חובת המצאת הקבלה
חלה רק במקום שבו הרכב תוקן. המבוטח זכאי לתגמולי הביטוח גם מבלי שיתקן את רכבו.
במקרה כזה די בהערכת שמאי שבדק את הרכב לאחר התאונה וקבע את הנזק ועלותו. בסופו של יום, לאחר התמודדות
מתישה עם שלל תירוצים חסרי בסיס, פסקה הרשמת הבכירה ורדה שוורץ, כי כלל חייבת
לשלם לאסנת את נזקי התאונה והטילה עליה את הוצאות המשפט בסך 1,500 שקל בלבד. האם פסק דין כל כך נכון זה
יגרום לחברות הביטוח לשנות את דרכן? הלוואי. אשרי המאמין. כ"ט חשון
התשפ"ג 23.11.2022 |
|
שתף את המאמר: |
תגובות
הוסף רשומת תגובה