ילדים להורים קשישים? כך תסייעו בהפגת תחושת בדידותם בשגרת הקורונה

ילדים להורים קשישים? כך תסייעו בהפגת תחושת בדידותם בשגרת הקורונה

הנתונים האחרונים מראים כי יותר משליש מהקשישים בישראל מדווחים על תחושת בדידות. תחושת זו מתעצמת כעת עם הנחיות משרד העבודה והרווחה על מניעת כניסת אורחים לבתי אבות ודיורים מוגנים, וכן עם ההמלצות של משרד הבריאות לבני הגיל השלישי, לצמצם מפגשים חברתיים או משפחתיים. בשגרת הקורונה, האוכלוסייה המועדת ביותר להידבקות מקורונה היא גם המועדת ביותר לחוש בדידות.

לדברי ד״ר אביבה קפלן, אנתרופולוגית-מומחית בגרונטולוגיה, מבית הספר למדעי ההתנהגות באקדמית נתניה: “הבדידות בחייו של האדם הזקן באה לידי ביטוי בהעדרם של קשרים חברתיים, בהעדר מגע אנושי ובחוסר יכולת לחלוק מחשבות ותחושות קשות עם אנשים קרובים,  כדי לקבל ולו מעט עידוד. מצב זה יוצר דיכאון וחרדות קיומיות, לעיתים כתוצאה מחולי, לצד ההמתנה הבלתי נמנעת למוות הקרב. מצב מעין זה, שבו הרבה חוסר מעש, מקצין במיוחד בעת בידוד כתוצאה ממגפה, אשר גם היא מוסיפה לא מעט חרדה. על כן, חשוב ביותר, לשמור על קשר עם זקנים בודדים, להמריצם לבצע מעט פעילות גופנית, גם בישיבה, יחד עם דאגה לתזונה מאוזנת ושתייה מספקת. יש לדאוג לאספקה שוטפת של מזון ותרופות ובשיחה עמם יש להשתמש בהומור "כתרופה להפגת לחץ". כמוכן מומלץ לצאת מידי יום ולו ל-10 דקות לאוויר הצח ולשמש, על מנת לאפשר לגוף לייצר ויטמין D. בקיצור, יש לשמור על קשר אנושי מתמיד עם הזקן הבודד ובמיוחד יש למגר במהרה את המגפה״.

"כשליש מהקשישים מעל גיל 65 מדווחים על תחושת בדידות, כלומר קשיש אחד מתוך שלושה מדווח על תחושת בדידות, בקרב בני 75 היקף התופעה נרחב יותר ועומד על כ- 40%. כיום מאחר והקשישים נאלצים לבודד עצמם, בעקבות הנגיף, היקף התופעה הולך וגדל משמעותית. מאחר ובימים אלו, מירב האינטראקציה עם ההורה, הנה טלפונית, חשוב להתייחס לא רק לתוכן המילולי בשיחה, אלא גם לאופן בו הם נאמרים. נבחין בירידה במצב הרוח של ההורה, דכדוך, לעיתים יספר כי התיאבון שלו ירוד וכתוצאה מכך ירד במשקל, או בתפקוד. הוא יבטא שעמום, תחושה של ערך עצמי נמוך, ידבר על כך שמרגיש כי "שכחו אותו" מאחר ולא מתקשרים אליו או מתעניינים בו. ידבר על כך שמרגיש לבד. לעיתים ידבר על ככך שממתין למוות."

מסבירה רונית פפרני, מנהלת ידע ופיתוח מקצועי בחברת דנאל סיעוד מקבוצת דנאל וממליצה כיצד ניתן לזהות ולפעול בימים אלו, כשלמשפחה תפקיד מרכזי, כמפיגת הבדידות בקרב ההורים:

1. חשוב להיות ערים ומודעים לכך שההורה הקשיש עלול לחוש בדידות ולייצר שיח משפחתי על כך.

2. לספק לגיטימציה להורה לבטא את תחושות הפחד, הבלבול והדאגה ולהיות ערים לשינויים במצב הרוח שלו או בירידה בתפקודו. 

3. לבנות תוכנית לשגרת תקשורת טלפונית קבועה מול ההורה ולערב את כל בני המשפחה בכך: ילדים ונכדים - להתקשר מספר פעמים ביום,  להגדיר לכל אחד מבני המשפחה תפקיד בהקשר זה.

4. לדאוג כי ברשות ההורה קיימים אמצעי תקשורת זמינים ותקינים, טלוויזיה/רדיו, וכן מכשירי טלפון המותאמים למצב תפקודו של ההורה. קיימת חשיבות לתחושת המסוגלות של ההורה כי הוא יכול לשמור על אינטראקציות חברתיות מביתו, רק בלחיצת כפתור.

5. הפניית ההורה לקבלת סיוע של מטפלת, במסגרת חוק ביטוח סיעוד. במסגרת שירות זה תוכל להגיע מטפלת לביתו מספר פעמים בשבוע. מעבר לסיוע הפונקציונאלי שהיא תספק, היא תסייע גם בהפגת תחושת הבדידות, וחשוב שהילדים ישמרו על קשר רציף עם המטפל כל שיוכלו, ויתעדכנו בכל שינוי שחל במצב הפיזי או הרגשי של ההורה. בנוסף מומלץ לבקש מהמטפל כי תוכנית העבודה שלו תכלול גם סיוע בשעות אחה"צ.